מלכה ואח' נ' קריון - מרכז קניות בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

לאחר הגשת סיכומי הצדדים, אני נותן את פסה"ד.

פסה"ד ייתן את דעתו הן בשאלת האחריות, הן בשאלת הרשלנות התורמת, הן בשאלת מערכת היחסים והחלוקה בין הנתבעת והצד השלישי והן ביחד לפיצוי נזקיה של התובעת, ככל שביהמ"ש יסבור שיש מקום לפצותה.

גירסתה של התובעת בכתב התביעה בסעיף 3 היתה כדלקמן:

"ביום 14.10.09 בשעה 10:00 או בסמוך לכך בעת שעבדה התובעת בחנות קרייזי ליין בקריון וניגשה לפחי האשפה במתחם הקריון על מנת להשליך פסולת שהצטברה בחנות נתקלה בחוטים ופסולת שהיו מפוזרים סביב פחי האשפה, מעדה ונפלה על מכסה ביוב. כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף".

על גירסא זו חזרה התובעת בסעיף 5 בתצהירה.

בסיכומיה מבהירה התובעת, כי התובעת פירטה את הנסיבות לכל אורך עדותה במשפט וכי עדותה היתה אמינה ולא נסתרה.

התובעת מבהירה, כי בהתייחסות לחוטים ופסולת "הכוונה לחוטים שזורקים מהחנויות וזה הפסולת" (שורה 22 עמ' 8 לפרוטוקול). ועוד מבהירה התובעת, כעולה מעמ' 10 לפרוטוקול שורות 3 ו- 4, כי מדובר בחוטים שעמם קושרים את הבגדים שמביאים מהחנויות, ציטוט: "זה החוטים של הבגדים. אני מכירה אותם כי קושרים איתם את החוטים לחנויות. זה חוט קשה. לא גזרו אותו והשאירו אותו עגול".

התובעת הסבירה, כי הנפילה היתה כתוצאה מהחוטים על מכסה הביוב ולא כתוצאה ממכסה הביוב עצמו, וכך העידה: "החוט נתפס לי בנעל. הוא היה עגול ופתאום באתי לשחרר אותו ואז הוא נתפס ברגל השנייה ונפלתי. החוט היה סגור ולא פתוח..."( שורות 2,3 עמ' 9 לפרוטוקול).

לטענת התובעת, לא היו עדים להתרחשות התאונה ואולם, עובדת ניקיון ראתה אותה כשהיא נכנסת למתחם הקריון פגועה, אם כי לא זכרה מי אותה עובדת ניקיון.

עוד טוענת התובעת, כי הפגיעה היתה במתחם הקריון וזאת כאשר יצאה מהחנות עם סיום עבודתה לצורך שפיכת האשפה.

בסיכומיהם טוענים הנתבעת והצד השלישי כי דין התביעה להידחות.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נתנה גירסא סדורה וקוהרנטית ולאור סתירות בעדותה יש לדחות את התביעה.

הנתבעת טוענת, כי נתגלו סתירות לגבי מטרת הימצאותה של התובעת במקום אירוע התאונה. פעם טענה, כי היתה בדרכה מעבודתה לביתה ופעם טענה, כי זה היה במהלך העבודה שהתכוונה לזרוק אשפה (עמ' 12 שורות 1-4).

לגבי נסיבות הפגיעה עצמה, טוענת הנתבעת, פעם אחת מעידה התובעת כי רגל אחת נתפסה בחוט עגול סגור וכשהיא ניסתה לשחרר אותה עם הרגל השנייה אזי גם הרגל השנייה נתפסה והיא נפלה (שורה 3 עמ' 9), אך במקום אחר חזרה בה מגירסא זו וטענה, כי לאחר שרגלה הראשונה נתפסה בחבל היא המשיכה בהליכה ופתאום נכרכה גם הרגל השנייה והיא נפלה (שורה 24 עמ' 9).

מדובר בחוסר אמינות מובהק, לטענת הנתבעת, בעדות יחידה של בעל דין שלא הביאה עדים ולכן יש לדחות את תביעתה.

האחריות לנפילה צריכה להיות מוטלת על התובעת, שכן היה עליה לעצור ולשחרר את רגלה מתוך החוט באמצעות הידיים שלה ורק לאחר מכן להמשיך בהליכתה. במקום זאת, לאחר שרגלה נתפסה בחוט היא המשיכה בהליכתה או ניסתה לשחררה באמצעות הרגל השנייה ובשני המקרים מדובר באחריות אישית שלה.

לטענות אלה מצטרף הצד השלישי אשר מדגיש את חוסר האמינות הבולט של התובעת, כפי שהודגם בחקירתה ולאור סתירות רבות בעדותה.

לאחר שבחנתי את עדות התובעת, את המסמכים המוצגים והראיות שהוצגו לי, אני בדעה שדין התביעה להתקבל אם כי יש להפחית רשלנות תורמת, כפי שיובהר בהמשך: